הכרעת דין בתיק ת"פ 571-08

1.         נגד הנאשם הוגש כתב האישום המייחס לו העסקת עובד זר בלא היתר, בניגוד להוראות סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן- חוק עובדים זרים). על פי העובדות המפורטות בכתב האישום ביום 20.09.07 התקיימה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת ברח' הקליר 10 דירה 12 בירושלים (להלן  - הדירה). בדירה נמצא עובד זר (להלן - העובד או מר רדאידה) תושב הרשות הפלסטינית, אשר אינו אזרח ישראל או תושב בה, ולא היה לו היתר לעבוד בישראל.

2.         המאשימה טוענת כי הוכיחה את כל העובדות הנדרשות להרשעה בעבירה של העסקה שלא כדין של עובד זר. הנאשם הודה בהעסקת העובד הזר, ואף הודה שידע כי העובד הזר מחזיק בתעודת זהות ירוקה. המאשימה טוענת עוד, כי האישור לקבלת מעמד בישראל אשר מכוחו ניתן היתר הכניסה לישראל, קובע במפורש כי המוזמן לפיו - ובענייננו - העובד הזר, הינו תושב האזור, הוא אינו מתיר לעובד לעבוד בישראל, וממילא היתר הכניסה אשר הוצג לא היה בתוקף במועד הרלבנטי לכתב האישום. מכאן שלא היה לעובד הזר היתר לעבוד בישראל באותה העת.

3.         מנגד טוען הנאשם כי העובד אשר בגין העסקתו הוגש האישום הינו תושב ישראל, ואינו עובד זר כמשמעו בחוק עובדים זרים. העובד מתגורר בישראל, רעייתו הינה תושבת קבע בישראל, וכך גם ילדיו וכל בני משפחתו. ההלכה הפסוקה קובעת כי אדם שקיבל אישור לקבלת מעמד בישראל הינו בגדר תושב אשר קיבל רישיון לישיבת קבע בישראל, והוא אינו נזקק כלל להיתר עבודה בישראל.

4.         סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים קובע כי העסקה שלא כדין משמעה:

"(א) מעביד שעשה אחד מאלה -

 (1)           העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, והתקנות לפיו;..."

(2)            העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד, דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה."

סעיף 1 יג קובע כדלקמן:

"(א) לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובדהזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר;היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית.

(ב) היתרים לפי סעיף זה יינתנו בשים לב, בין השאר, למאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים.

(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על העסקתו של עובד מסוג שהשר ושר הפנים קבעו לפי סעיף 2(ג) בחוק הכניסה לישראל".

חוק עובדים זרים קובע מיהו "עובד זר":

      "בחוק זה -

      "עובד זר" - עובד שאינו אזרח ישראל, או תושב בה;".

5.         מן האמור בסעיפי החוק המפורטים לעיל עולה כי על המאשימה מוטל הנטל להוכיח כי ביום הביקורת העסיק הנאשם "עובד זר", שלא היה לו היתר, לעבוד בישראל. הנאשם הודה כי העסיק את העובד ששמו מופיע בסעיף 2.א לכתב האישום ביום 20.9.2007 (ע' 5 ש' 19-21, פרוטוקול מיום 23.03.11). בתעודת עובד הציבור שהוגשה (מ/5) נכתב כי במועד האמור לא היה לעובד היתר לעבוד בישראל. כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי העובד נושא תעודת זהות ירוקה, היינו תעודת זהות של תושב האיזור, ואין בידיו תעודת זהות ישראלית. משמע  שהמאשימה הוכיחה את כל יסודות העבירה, ודי בכך כדי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

6.         הנאשם טוען כי מר רדאידה איננו "עובד זר", שכן ברשותו רישיון לישיבת קבע בישראל (נ/1), ומי שמחזיק בידיו רישיון כאמור הינו תושב ישראל, ואינו נזקק כלל להיתר. בדבריו אלו מסתמך הנאשם על פסק הדין בעב"ל (ארצי) 113/06 אבו עומר נ' המל"ל, (יתן ביום 14.01.08). ואולם נסיבותיו של המקרה שנדון שם שונות מאלה שלפני. שם נדונה השאלה ממתי זכאי התובע לקבל זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי (קצבת הבטחת הכנסה וקצבת נכות), ולא זו השאלה בענייננו. על כן אין ללמוד מן האמור שם לענייננו.

7.         הנאשם מסתמך על מסמך הנושא את הכותרת "אישור לקבלת מעמד בישראל עבור תושב האזור- בן זוג של תושב ישראלי", ובו נכתב:

"1. הריני לאשר כי בקשתך לרישיון ישיבת קבע בישראל עבור בעלך אושרה במסגרת  ההליך המדורג..." (ההדגשות הוספו- ד.פ) (נ/1).

מכאן שההליך בעניינו של מר רדאידה עדיין לא הסתיים. יתר על כן באישור נכתב במפורש כי העובד רשאי להיכנס לישראל ולשהות בה. לא נאמר בו דבר לעניין עבודה.  עוד נכתב באישור כי: